וריזמו (אופרה)
הווריזמו (איטלקית: Verismo) היה זרם מוזיקלי שרווח בעיקר באופרה האיטלקית (אך גם בזו הצרפתית) מסוף המאה ה-19 ועד לאמצע המאה העשרים.
מקורות הווריזמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח "וריזמו" (Verismo) פירושו באיטלקית "אמיתיוּת" ומקורו בזרם הספרותי הנושא שם זה אשר רווח באיטליה במאה ה-19. הספרות הווריסטית, שנושא הדגל שלה היה ג'ובאני ורגה, מחבר הרומן "בית מאלאווליה", התמקדה בפשוטי העם ובדרמות של "האנשים הקטנים" ובחלה בסיפורים אפיים והירואיים על בני אצולה. הווריזמו באופרה התמקד בתחילתו אף הוא בפשוטי העם, דוגמת האופרות "ליצנים" מאת רוג'רו לאונקוואלו ו"אבירות כפרית" מאת פייטרו מסקאניי.
ייחודו של הווריזמו באופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השינוי בתפיסה הדרמטית, אשר בא לידי ביטוי בעיקר במושאי העלילה, היה אך משני לשינוי שהביא אתו הווריזמו בתפיסה המוזיקלית של האופרה; חשיבות הווריזמו ניכרת בחופש המלחין ממסגרות ומקונוונציות מוזיקליות שהיו נהוגות עד אז באופרה, כל זאת על מנת לשרת את הדרמה בצורה הטובה ביותר. זרימת העלילה נעשתה קולחת יותר ולא התחלקה עוד לקטעים נפרדים וכך ההתרחשות הדרמטית נעשתה מגובשת יותר והפכה כמעט מקשה אחת, ה"צבע" נעשה עשיר הרבה יותר הן מבחינת ההרמוניה והן מבחינת התזמור.
מהבל קאנטו עד לווריזמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לומר כי בווריזמו קיבלה עליה האופרה האיטלקית באיחור ניכר את התמורות שחלו במוזיקה, במעבר מן התקופה הקלאסית לתקופה הרומנטית. בעוד שהמוזיקה בתקופה הקלאסית שמה דגש על עליונות האסתטיקה הצורנית, הרומנטיקה שאפה לתת חופש אמנותי לביטוי הרגש על חשבון שלמות צורנית זו. המוזיקה האינסטרומנטלית במהלך התקופה הרומנטית ואף המוזיקה הקולית הגרמנית-אוסטרית בתקופה זו התגמשו לנוכח תמורות אלה, ואילו באופרה האיטלקית ניתן לראות עד אמצע המאה ה-19 ואף אחריו מוזיקה הממשיכה את קו זרם הבל קאנטו ששורשיו בתקופת הבארוק. הבל קאנטו ראה בקול האנושי מטרה ולא אמצעי ובכך לא נתן לדרמה חשיבות עליונה. מסיבות אלה, העדיפו מלחיני הבל קאנטו להשתמש בצורות מוזיקליות היכולות להציג את הקול בצורה המחמיאה ביותר ולפיכך בחרו בצורות קלאסיות, סימטריות, מובנות, ואת חופש הפגנת הווירטואוזיות לראווה נתנו לאמן בקדנצות אשר לרוב היו מאולתרות. ורדי, אשר ברוב יצירותיו ניסה לשלב את האלמנט הדרמטי באלמנט הקולי אך עדיין נותר כפוף למסגרת הצורנית של הבל קאנטו, החל "לגשש" בערוב ימיו (אף לאחר מספר יצירות שכתב בסגנון ה"גראנד אופרה") בסגנון כתיבתו בחיפוש אחר כתיבה יותר "אמיתית" ופחות כפופה למבנים קבועים מראש. ניסיונות אלה באים לידי ביטוי בשתי האופרות האחרונות שחיבר: אותלו ופלסטף, שתיהן על פי מחזות מאת ויליאם שייקספיר. באופרות אלה ניתן לראות צעדים מוזיקליים ראשונים לעבר תפיסת הווריזמו.
מקובל לראות באופרה "אבירות כפרית" ("Cavalleria rusticana") מאת פייטרו מסקאני את "אבן הפינה" של הווריזמו. בעקבות אופרה זו נכתבו בסגנון הווריזמו אופרות רבות אשר מקובלות עד היום כנכסי צאן ברזל של הרפרטואר האופראי; אופרות כמו "מאדאם באטרפליי", "טוסקה", "ליצנים", "לה בוהם", "אנדראה שנייה" מועלות על בימות האופרה בעולם דרך קבע. בעוד מסקאניי נתפס כחלוץ הזרם. פוצ'יני שילב באופרות שלו חוש תיאטרלי מובהק עם כתיבה מוזיקלית שידעה לספוג ולמזג את כל החידושים המוזיקליים של התקופה - החל בהרמוניה הכרומטית הווגנריאנית, דרך השימוש במעין לייטמוטיבים (אף זו השפעה וגנריאנית) וכלה בתזמור החושני של האימפרסיוניזם. כל זאת, תוך נתינת ה"נגיעה" המוזיקלית הייחודית לו ולסגנונו.
תמורות באופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זרם הווריזמו שינה בעצם את אופן התנהלותה של עלילת האופרה; את התנתקותו מ"כבלי" המאפיינים הקלאסיים, אשר נותרו באופרה עד למחצית השנייה של המאה ה-19 (זרם ה"בל קאנטו"), עשה במישורים שונים:
- טשטוש ההבדלים בין האריה לרצ'יטטיב - בווריזמו קירבו המלחינים את הרצ'יטטיב והאריה זה לזה; האריות לא נכתבו עוד על פי משפטים מוזיקליים סימטריים המבוססים על דרגות ראשיות בסולם כי אם היו חופשיות לשוטט במרחב ההרמוני על פי רצון המלחין ועל מנת לשרת את הדרמה, וכמו כן מימד הזמן זכה לחופש שאינו תלוי באלמנטים צורניים. הרצ'יטטיב התרחק בווריזמו מה"רצ'יטטיבו סקו", אשר ניסה לחקות קצב דיבור אנושי, ושהיה נהוג מימיו של מוצארט ועד לתקופתו של רוסיני; הרצ'יטטיב באופרה הווריסטית היה תמיד מלווה על ידי התזמורת, ולא היה מושתת עוד על מקצבים סילאביים-דיבוריים הנשענים על מהלכים הרמוניים פשוטים.
- הרחבת היריעה המוזיקלית של הסצנות הבימתיות - כתוצאה מטשטוש ההבדלים בין הרצ'יטטיב לאריה הסצנות הבימתיות נעשו כמעט מקשה אחת של זרימה דרמטית של העלילה, בניגוד לבל קאנטו, שבו כל מערכה וכל תמונה חולקה לקטעים מוזיקליים נפרדים לחלוטין.
- הכנסת חידושים בתחום ה"צבע" המוזיקלי - כחלק מהמגמה להשתחרר ממאפיינים קלאסיים, התאפיין זרם הווריזמו בצבע מוזיקלי עשיר; השדה ההרמוני התפתח מאוד גם בכיוון הכרומטי, בהשפעתו של וגנר (למשל: האופרה "האדרת" מאת פוצ'יני) וגם באופנים אחרים המזכירים את האימפרסיוניזם (מודוסים, סולם פנטטוני, סולם אוקטטוני, סולם הטונים השלמים). כמו כן, אף התזמור התעשר מאוד; נוסו שילובים חדשים של כלים, התזמורת התרחבה וכללה בשורותיה לעיתים כלים שעד אותה תקופה לא היו חלק אינטגרלי מהתזמורת ברפרטואר האופראי.
מחברי אופרות בסגנון הווריזמו ויצירותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מלחין | אופרות |
|---|---|
| פייטרו מסקאניי | אבירות כפרית, איריס, החבר פריץ. |
| רוג'רו לאונקוואלו | ליצנים, לה בוהם (אופרה שזכתה להצלחה, אך הצלחתה של האופרה הנושאת את אותו השם מאת פוצ'יני האפילה עליה), זאזה. |
| ג'אקומו פוצ'יני | לה בוהם, טוסקה, מאדאם באטרפליי, הטריפטיך (ג'אני סקיקי, האדרת, האחות אנג'ליקה), מנון לסקו, הנערה מן המערב, הסנונית. האופרה "טורנדוט" אמנם כתובה בסגנון הווריזמו אך משלבת מאפיינים רבים של סגנון הגראנד-אופרה. |
| אומברטו ג'ורדאנו | אנדראה שנייה, פדורה, מאדאם סן-ז'ן. |
| ריקרדו זנדונאי | אבירי אֶקֶבּוּ, פרנצ'סקה דה רימיני. |
| איטלו מונטמצי | אהבת שלושת המלכים. |
| גוסטב שרפנטייה | לואיז. |
| אלברטו פרנקטי | כריסטופר קולומבוס, גרמניה. |
| אלפרדו קטלאני | לה ואלי, לורליי |
| ארמנו וולף-פרארי | עדיי המדונה, סודה של סוזנה, |
| פרנצ'סקו צ'ילאה | אדריאנה לקוברר |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Alan Mallach, The Autumn of Italian Opera: from Verismo to Modernism, 1890-1915, Northeastern University Press, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וריזמו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)